© כל הזכויות שמורות לברנע ג'פה לנדה משרד עורכי דין

כיצד מסדירים את ירושת המשק החקלאי ?

כיצד מסדירים את ירושת המשק החקלאי ?

בעלי נחלות רבים במושבים מוצאים עצמם תוהים לגבי עתיד המשק המשפחתי לאחר מותם. שאלות כמו כיצד ניתן להוריש את הנחלה, למי ומה יקבלו היורשים אשר לא יירשו את המשק – עולות באופן תדיר במקרים אלו. היות המשק החקלאי הנכס העיקרי של משפחות אלו וההחלטה של רשות מקרקעי ישראל הקובעת כי ניתן להוריש את המשק רק ליורש אחד בלבד מקשים על חלוקת הרכוש בין היורשים בצורה שוויונית. אין ספק, כי הורשת משק חקלאי הינה מורכבת יותר מהורשת נכס נדל”ן עירוני, לאור היותה כפופה לחוקים, הסכמים, נהלים ותקנות ייחודיים למגזר החקלאי בכלל ולנחלות בפרט.

 

מי יכול לרשת את המשק ?

כיום, על פי נוסח חוזה החכירה לדורות החדש של הנחלה (בקשר לחלקה א’ במושבי עובדים), במקרה בו נפטר בעל הזכויות בנחלה וקיימים מספר יורשים לנחלה, תעבורנה הזכויות לאחד היורשים שהוסכם ע”י שאר היורשים (ואם אין הסכמה בין היורשים – יורש שאושר ע”י בית המשפט, בהתאם לחוק הירושה).

 

על פי חוק הירושה, הזכויות בנחלה תועברנה ליורש המוכן ומסוגל לקיים את המשק החקלאי ואשר יהיה חייב לעמוד בתנאים הקבועים בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל ונהלי רשות מקרקעי ישראל. במידה והיורש לא כשיר לרשת את הנחלה, עליו להעביר את הזכויות ליורש אחר שיוכל לקבל את הזכויות על פי חוזה החכירה, החלטות המועצה ונהלי הרשות.

 

אם כך, כיום לבן/בת הזוג אין זכות מוקנית לקבל את המשק לאחר פטירת בן/בת הזוג, אלא זכות קדימה בלבד בהתייחס ליתר היורשים. זאת במידה והוא מוכן ומסוגל לקיים את המשק החקלאי.

 

לפיכך, אחד הפתרונות האפשריים לחיזוק זכותו של בן הזוג לרשת את המשק, הינו עריכת צוואה הדדית, המקנה לכל אחד מבני הזוג את הזכויות במשק בעת פטירת בן/בת זוגו. במקרה כזה קובעים נהלי הרשות, כי יחולו הוראות הצוואה, בתנאי שהיורש עומד בדרישות הרשות.

 

מקרה מעניין הנוגע לצוואה הדדית במשקים נדון בבית המשפט לענייני משפחה בשנת 2013. במקרה זה, הורים ערכו בחייהם צוואה הדדית ובה הורישו לאחת מבנותיהם את זכויותיהם במשק החקלאי, בכפוף לכך שאותה בת תטפל ותסעד בת אחרת שלהם. למרבה הצער, לאחר פטירת האב, נרצחה הבת שאמורה היתה לרשת את הנחלה, והאם ערכה צוואה חדשה בה הורישה את המשק לנכדה, שאיננה ביתה של הבת שנרצחה – בניגוד לצוואה ההדדית שעליה חתם האב לפני מותו.

 

בית המשפט פסק, לאחר שבחן את השיקולים הרלבנטיים,  כי יש לקיים את הצוואה האחרונה דווקא, בין היתר מאחר שהאב לא יכל בעת פטירתו להוריש את המשק על פי החוזה בין המושב לרמ”י למי שאינו בן זוגו, כמו גם מתוך בחינת הכוונה המשתמעת של ההורים מתוך הצוואה להוריש לביתם את המשק בתנאי שתטפל בבת האחרת, דבר אשר לא הסתייע בסוף בנסיבות הטרגיות של המקרה.

 

מה מקבלים היורשים הנוספים שאינם יורשים את המשק?

חוק הירושה קובע, כי היורש אשר יירש את המשק, יפצה את היורשים האחרים במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מן העיזבון.

 

כידוע, כיום מכירת נחלה חקלאית אינה כלכלית בדרך כלל, מאחר שרוב הכסף המשולם על ידי הקונים משמש בסופו של דבר לתשלומי חובה ומיסים כגון דמי רכישה, מס רכישה, מע”מ, דמי הסכמה, מס שבח,  היטל השבחה, הסדרת חובות עבר, הסדרת חריגות בניה ושימושים חורגים.

 

ירושה אמנם אינה יוצרת אירוע מס, אך המגמה בפסיקת בית המשפט הינה שעל היורשים אשר מקבלים פיצוי כספי (ולא את הנחלה), יחול מיסוי מלא על המשק כבר במועד הירושה. כלומר, בהנחה ששיעור תשלומי החובה והמיסים שפורטו לעיל מגיע במשק מסוים ל-70%, יקבל היורש הנוסף (שאינו מקבל את הזכויות במשק) כ-50% מחלקו במשק “נטו” דהיינו כ-15% בלבד!

 

יורש המשק, לעומת זאת, מקבל זכות להתגורר במשק כל חייו, השווה על פניו יותר מ15% משווי המשק, וישלם את תשלומי החובה והמיסים רק אם יחליט למכור את המשק.

 

איך ניתן בכל זאת להוריש את המשק בצורה שוויונית בין היורשים?

אחד הפתרונות האפשריים למניעת אי השוויון בין היורשים הינו עיגון הזכויות בחלקת המגורים על ידי חתימה על חוזה חכירה בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל, אשר מפחית את הצורך בהתנהלות מול הרשות. פתרון מתקדם אף יותר הינו רכישה של כלל זכויות המגורים בנחלה, אשר מהווה צעד משמעותי לקראת בעלות בחלקת המגורים בנחלה (כאשר באזורי קו עימות ועוטף עזה, בהם קיימות הנחות על גובה דמי ההיוון, הרכישה כלכלית הרבה יותר).

 

עיגון הזכויות נותן אפשרות ריאלית להעברת הנחלה לדור הבא ע”י הוספת בית שלישי בנחלה וביטול הצורך ברצף בין דורי, בין הורה לבנו, וכן אפשרות לפיצול של עד שני מגרשים (בהתאם לתב”ע). אפשרות זו מאפשרת לממש את הנחלה באופן חלקי בלבד, בהתאם לצורך ולנסיבות, ולצמצם את חבות המס הכוללת.

 

במקרה של פיצול המגרש למטרת מכירה, בניית בית מגורים על המגרש המפוצל לפני מכירתו, מאפשרת לצמצם אף יותר את החבות במס שבח בעת המכירה (ובמקרים מסוימים גם במס רכישה של הרוכש).

 

בהתאם, פיצול הנחלה ליותר מיורש אחד, בד בבד עם עריכת צוואה והסכמים משפחתיים עוד בחיי כלל בני המשפחה מונעים מצב של יורש אחד היורש את כל הנחלה, תוך פגיעה ביתר היורשים אשר מקבלים פיצוי נמוך, ועשויים לצמצם באופן משמעותי את חבות המס בירושה  – שכן הפיצוי שיורש הנחלה ישלם ייעשה לפי עלויות הפיצול בלבד.

 

לסיכום

ההחלטה על אופן ההורשה של הנחלה מציבה אתגר לא פשוט בפני בעלי המשקים. המטרה צריכה להיות קבלת החלטה אשר תביא לפגיעה הקטנה ביותר במרקם היחסים בתוך התא המשפחתי ולמניעת יריבויות וסכסוכים בין בני המשפחה.

 

תכנון נכון של עתיד המשק, המשלב הכנת צוואה מותאמת למשק הספציפי ויורשיו, יחד עם ביצוע פעולות של פיצול הנחלה למגרשים עוד בחיים – בטרם ההורשה, מאפשר חלוקה שוויונית יותר של המשק, הפחתה של חבויות המס ליורשים, ומסייע לשמירה על מרקם היחסים במשפחה גם לאחר אחרית ימינו.

 

Source: barlaw.co.il

הזן כתובת אימייל על מנת להירשם לניוזלטר: