איתי גורה

תעשיית הרובוטיקה במאה ה-21 משפיעה כמעט על כל תחום בחיינו – עסקים, בריאות, מסחר, חינוך ואפילו ממשל. על פי הצפי של חברת טרקטיקה (Tractica), תעשייה זו תזנק מ-31 מיליארד דולר בשנת 2016 לכ-237 מיליארד דולר (!) עד לשנת 2022.

ההתפתחות בתעשיית הרובוטיקה כה דרמטית, שיש סיכוי טוב שבתי, שחגגה שבוע שעבר שנתיים, לעולם לא תצטרך ללמוד נהיגה. במקום זה, היא תהנה מהסעות ברכבים אוטונומיים (ככל הנראה ציבוריים). המחשבה הזו בפני עצמה מדהימה אותי כל פעם מחדש.

רבים מסיפורי המדע הבדיוני שגדלנו עליהם כבר הפכו למציאות, ואין ספק שלחברות הסטארט-אפ הישראליות בתחום הרובוטיקה יש חלק גדול בכך.

היישומים הפרקטיים של תעשייה זו, הינם רחבים ומגוונים. חלקם כאמור כבר שינוי את השגרה של חיינו, אך לדעתי בעתיד הקרוב נרגיש מהפכה של ממש.

בינה מלאכותית מובילה את הדרך

בשנים האחרונות, נראה כי אין חברת סטארט-אפ שלא משתמשת במונח "בינה מלאכותית" בכל פרזנטציה שהיא מעבירה. הפופולריות של בינה מלאכותית היא רלוונטית מאוד לתעשיית ההיי-טק הישראלית ככלל ובעיקר בתחום הרובוטיקה. שלא במפתיע, לישראל מספר מרשים של חברות סטארט-אפ שנמנות בין החברות החלוצות והמובילות בעולם בתחום הבינה המלאכותית.

לא חסר דוגמאות של חברות ישראליות בעלות זיקה של בינה מלאכותית בתחום הרובוטיקה, בין היתר: (א) חברת מובילאיי (Mobileye), המוכרת לכולנו, מייצרת פיתוחים המאפשרים לרכבים אוטונומיים לנווט בכבישים בבטיחות; (ב) בתחום הרפואה, חברת מזור רובוטיקה (Mazor Robotics) פיתחה מערכת מהפכנית בתחום הרובוטיקה עבור ניתוחים בעמוד השדרה; (ג) במעבדה לרובוטיקה באוניברסיטת בן-גוריון מפתחים רובוטים המחקים חיות, המסוגלים לאתר ולקטוף פירות מוגדרים, לטפס  על קירות ואפילו להיכנס למקומות קטנים מדי עבור בני אדם; כמו כן (ד) רובוט ה-ElliQ של חברת אינטואישן רובוטיקס (Intuition Robotics), עוזר לאנשים מבוגרים בפעילויות יום-יומיות, החל מתזכורות לקחת תרופות או להגיע לפגישות ועד ליצירת קשר עבורם עם חברים ומשפחה.

השלכות משפטיות

כמו תמיד במפגש בין טכנולוגיה לרגולציה, בעוד ההתפתחויות בתחום הבינה המלאכותית ברובוטיקה גדלות בצורה מתמדת, מערכות המשפט נשארות מאחור. מצב זה מעלה לא מעט שאלות ייחודיות, כגון: האם רצוי שזכויות אדם מסוימות יחולו על רובוטים? האם עלינו לגבש רגולציה או מדיניות ייעודית לתחום זה? מי נושא באחריות אם רובוט חכם בבעלותו של פלוני, ללא סיוע של אותו פלוני, פורץ לתוכנה של צד שלישי – בעל הרובוט או היצרן?

בנוסף, השאלות המעניינות ביותר לדעתי קשורות לבעלות על הקניין הרוחני. ידוע כי בהעדר הסכם כתוב, יוצר היצירה מחזיק בבעלות על אותה יצירה. אבל מכאן עולה השאלה: מי מחזיק בבעלות על קניין רוחני במקרה בו היוצר קיבל עזרה מרובוט (עם אינטלגנציה מלאכותית עמוקה ומתוחכמת), תוך כדי הליך היצירה? האם הבעלות על זכויות היוצרים שייכת אך ורק ליוצר, או האם הבעלות היא משותפת ליוצר ולבעלים של הרובוט? שאלה נוספת שיכולה לעלות היא האם לרובוט יש זכויות מוסריות ביצירה?

מכיוון שהתעשייה הזו ממשיכה להעלות שאלות רבות, ואילו לרגולציה הנוכחית אין תשובות ברורות – אין להמעיט בחשיבות של הסכם בכתב ברור ומקיף, המכסה את כל הסוגיות הרלוונטיות.

על כל חברת סטארט-אפ לדעת היטב שהיא זקוקה ליועץ משפטי מקצועי מהמדרגה הראשונה כבר מהשלבים הראשוניים שלה. אולם, אם יש לחברה ממשק טכנולוגי כלשהו עם רובוטיקה או עם בינה מלאכותית, ליווי של יועץ משפטי זה הוא יותר מהכרח.

Source: barlaw.co.il