© כל הזכויות שמורות לברנע ג'פה לנדה ושות' משרד עורכי דין

Together is powerful

Together is powerful

לראשונה בישראל: החמרת סטנדרט הבחינה במקרה של ניגוד עניינים הוביל למתן צווי עשה זמניים

רבות נכתב על כך שבית המשפט העליון בישראל אימץ באופן מפורש לראשונה בע”א 7735/14 אילן ורדניקוב נ’ שאול אלוביץ’ את סטנדרט הבחינה של ביקורת שיפוטית על קבלת החלטות עסקיות בחברה, הכולל גם את כלל שיקול הדעת העסקי הנהוג במדינת דלאוור.

 

נזכיר, כי במסגרת דיני החברות במדינת דלאוור התפתחו שלושה סטנדרטים שונים של ביקורת שיפוטית על החלטות עסקיות שהתקבלו בחברה:

  • כלל ההגינות המלאה – Entire Fairness;
  • כלל הבחינה המוגברת – Enhanced Scrutiny;
  • כלל שיקול הדעת העסקי –business judgment rule ;

נזכיר, כי כלל שיקול הדעת העסקי מקנה לנושא המשרה מעין “חסינות מלאה” מפני הפעלת ביקורת שיפוטית והטלת חבות בגין הפרת חובת זהירות. הגנה זו תתאפשר, בתנאי שההחלטה התקבלה על ידי נושא המשרה ללא ניגוד עניינים, בתום לב וכאשר מדובר בהחלטה שהייתה מיודעת.

 

נושא משרה שקיבל החלטה תוך עמידה בתנאים אלה ייהנה מ”חזקת תקינות”, ובתי המשפט לא יבחנו את הפעולה העסקית לגופה, אלא רק את תקינות תהליך קבלת ההחלטה.

 

במקביל לכלל זה, נקבעו כאמור עוד שני כללים שיחולו על החלטות נושאי המשרה בנסיבות מיוחדות. כלל ההגינות המלאה יחול ככל שההחלטה התקבלה בניגוד עניינים ובעניין אישי ישיר. זאת, בעוד שכלל הבחינה המוגברת יחול על נושא המשרה מקום בו קיים עניין אישי עקיף בעסקה.

 

אכן, בתי המשפט המחוזיים העניקו את הגנת כלל שיקול הדעת העסקי בשורה של החלטות שניתנו בנושא מאז פסק הדין, אולם בצד יישום כלל שיקול הדעת העסקי קיימים מקרים בהם יונהג סטנדרט בחינה מחמיר יותר, ובהתאם מאמר זה יתמקד באופן יישום כללים אלה על ידי בתי המשפט בישראל.

 

כך למשל, משרדנו ייצג את המבקשים בהליך בעניין ת”א 45220-01-19 סוירף ואח’ נ’ גל-און ואח’ שנדון לאחרונה בפני כבוד השופטת רות רונן במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, ובמסגרתו התקבלה ביום 28.3.2019 החלטה בבקשות לסעדים זמניים שהגישו המבקשים.

 

החלטת כבוד השופטת מהווה החלטה תקדימית באופן שבו כבוד השופטת רונן יישמה את כללי הבחינה וקבעה, כי כלל שיקול הדעת העסקי נסוג בפני החלטות המתקבלות תחת ניגוד עניינים של נושאי המשרה.

 

נפרוט את עובדות ההחלטה בקצרה: חברת אילן ביוקלצ’ר, העוסקת בפיתוח צמח הקנאביס הרפואי, התקשרה בהסכם השקעה והלוואה המירה בסך כולל של 4 מיליון דולר, במסגרתו הקצתה למשקיעים מניות בכורה בחברה, והמשקיעים מינו דירקטור בחברה.

 

לאחר שמלוא כספי ההשקעה הושקעו ובסמוך למועד פרעון ההלוואה ההמירה, שלח מנכ”ל החברה מכתב למשקיעה המובילה המודיע על ביטול הסכם ההשקעה שנערך מולה וביטול הקצאת המניות, זאת תוך חריגה מהרשאה ובניגוד עניינים.

 

על רקע האמור ביקשו אותם נושאי משרה לקדם עסקה למיזוג החברה לתוך חברה ציבורית הנסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב, באופן שבו יוקצו לבעלי המניות בחברה הפרטית מניות בחברה הציבורית, כאשר ברור כי הנהנים העיקריים מעסקת המיזוג צפויים להיות נושאי המשרה שהינם גם בעלי מניות הרוב בחברה.

 

לאחר שהתקיימו דיונים בפני בית המשפט הנכבד במהלכם נחקרו העדים מטעם הצדדים, בית המשפט הנכבד קיבל את עמדת המשקיעים ודחה את עמדת החברה ונושאי המשרה והורה על העברת מניות הבכורה השייכות למשקיעים לידיהם הנאמנות של באי-כוחם וכן כי הדירקטור מטעם המשקיעים ימשיך לכהן בתפקידו.  

 

בית המשפט המחוזי (כב’ השופטת רונן במחלקה הכלכלית) קבע, כי בנסיבות שהובאו לעיל, נושאי המשרה נגועים בניגוד עניינים מובנה, שכן החלטתם לבטל את הסכם ההשקעה ואת מניות המבקשת יגדילו את שיעור אחזקותיהם במניות החברה.

 

לאור האמור, קבע בית המשפט בהחלטה, כי מקום בו קיבלו נושאי המשרה החלטה הנגועה בניגוד עניינים, ייסוג כלל שיקול הדעת העסקי. לאור כך, בין היתר, הורה באופן יוצא דופן על צו עשה זמני לפיו החברה ונושאי המשרה מחויבים להעביר לידי משרדנו כנאמן לטובת משקיעה המובילה את מניות הבכורה שבבעלותה וכי הדירקטור מטעמה יוותר בכהונתו כדירקטור בחברה.

תגים: דלאוור | כלל הבחינה המוגברת | כלל ההגינות המלאה | שיקול הדעת העסקי